Le texte Le vocabulaire Les révisions
Mena'hoth
Daf 103a
אֶלָּא שֶׁקְּבָעָן בִּשְׁעַת נֶדֶר אֲבָל בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה לָא
Traduction
only when he assigned it at the time of the vow. But if at the time of the vow he simply said: It is incumbent upon me to bring a meal offering, and at the time of the designation of the fine flour as a meal offering he specified a particular type of meal offering, he is not obligated to bring that type, and if he brought a different type, he has still fulfilled his obligation.
Rachi non traduit
אלא שקבען בשעת נדר. הרי עלי להביא את זו במחבת:
אבל בשעת הפרשה. דבשעת נדר אמר הרי עלי מנחה סתם ובשעת הפרשה קבעה ואמר זו אביא לשם נדר במחבת:
לא אמר כלום. לא מיפסלא:
כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ וְלֹא כַּאֲשֶׁר הִפְרַשְׁתָּ
Traduction
The reason for this is that the Torah states: ''That which has emerged from your lips you shall observe and do; according to what you have vowed freely to the Lord your God, even that which you have promised with your mouth'' (Deuteronomy 23:24). Since it states: ''According to what you have vowed,'' and not: According to what you have designated to fulfill your vow, only matters specified as part of the vow are essential to its content.
Rachi non traduit
מאי טעמא כאשר נדרת. כתיב כמו שאמרת בשעת נדר קיים דבריך ולא כאשר הפרשת דבשעת הפרשה לא קבעה:
אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁקְּבָעָן בִּשְׁעַת נֶדֶר אֲבָל בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה לֹא כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ וְלֹא כַּאֲשֶׁר הִפְרַשְׁתָּ
Traduction
It was also stated that Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: The tanna’im taught in the mishna that meal offerings are not valid only when he established their type at the time of the vow and subsequently brought a different type of meal offering. But if he mentioned one type of meal offering at the time of the designation of the flour, and then brought it differently, it is not invalid, as the Torah states: ''According to what you have vowed,'' and not: According to what you have designated for your vow.
מַתְנִי' הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִים יָבִיא מִן הַחִטִּים קֶמַח יָבִיא סוֹלֶת בְּלֹא שֶׁמֶן וּבְלֹא לְבוֹנָה יָבִיא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה
Traduction
MISHNA: One who says: It is incumbent upon me to bring a meal offering from barley, should bring the meal offering from wheat, as voluntary meal offerings are brought exclusively from wheat. One who says: It is incumbent upon me to bring a meal offering from flour, should bring the meal offering from fine flour, as it is written: ''His offering shall be of fine flour'' (Leviticus 2:1). If one vows to bring a meal offering without oil and without frankincense, he should bring it with oil and frankincense, as voluntary meal offerings require oil and frankincense.
חֲצִי עִשָּׂרוֹן יָבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה יָבִיא שְׁנַיִם רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִין
Traduction
If one vows to bring as a meal offering half a tenth of an ephah, he should bring a complete tenth of an ephah, the minimum measure of a voluntary meal offering. If one vows to bring a meal offering of a tenth and a half an ephah, he should bring two tenths, as there are no partial tenths of an ephah brought in meal offerings. Rabbi Shimon deems one exempt from bringing a meal offering in all these cases. This is because the vow does not take effect, as he did not pledge in the manner of those who pledge.
גְּמָ' אַמַּאי נֶדֶר וּפִתְחוֹ עִמּוֹ הוּא
Traduction
GEMARA: The Gemara asks: Why is the vow to bring a meal offering from barley valid? It is seemingly a case of a vow and its extenuation together. The statement: It is incumbent upon me to bring a meal offering, is a valid vow, while the next term: From barley, constitutes a retraction, as the speaker knows that a meal offering may not be brought from barley.
Rachi non traduit
אמאי. מחוייב לאתויי מן החטים:
נדר ופתחו עמו הוא. עם הנדר אמר פתח שמתחרט בו דכיון דאמר מן השעורים אמרי' דאין בדעתו להביא כלום דאדם יודע שאין מנחה מן השעורים:
אָמַר חִזְקִיָּה הָא מַנִּי בֵּית שַׁמַּאי הִיא דְּאָמְרִי תְּפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן דִּתְנַן הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגְרוֹת וּמִן הַדְּבֵילָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נָזִיר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ נָזִיר
Traduction
Ḥizkiyya said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Beit Shammai, who say: In the case of one who stated a declaration comprising two contradictory statements, attend only to the first statement. As we learned in a mishna (Nazir 9a): If one says: I am hereby a nazirite from dried figs and from pressed figs, which is a contradictory statement, as figs are not prohibited to a nazirite, Beit Shammai say: He is a full-fledged nazirite, as one attends only to the first statement, i.e., I am hereby a nazirite, and the second part is discounted. And Beit Hillel say: The second part of his statement is not discounted, and therefore he is not a nazirite, as he did not accept naziriteship upon himself.
Rachi non traduit
תפוס לשון ראשון. וכיון דאמר הרי עלי מנחה איחייב במנחה הוגנת:
גרוגרות ודבילה. לא שייכא בהו נזירות:
הרי זה נזיר. מן היין דתפוס לשון ראשון:
Tossefoth non traduit
הא מני בית שמאי היא דאמרי תפוס לשון ראשון דתנן כו'. בפ' שני דנזיר (דף ט.) מפרש טעמיה דב''ש דסבר לה כר''מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון דאמר הריני נזיר הוה נזיר כי קאמר מן הגרוגרות לאיתשולי קאתי ב''ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות פי' כיון דאין אדם מוצי' דבריו לבטלה לא תימא מעיקרא כי אמר הריני נזיר היה בדעתו לגמור מן הגרוגרות ומן הדבלה אלא אמר דנמלך הוא והיינו לאיתשולי שרוצה לחזור בו וכיון דסברי אין שאלה כדתנן (שם ל:) בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש הכי נמי לא מצי מהדר אף בתוך כדי דיבור אע''ג דבעלמא כדיבור דמי ובית הלל אומרים אינו נזיר דסברי לה כר''ש דתנן ר' שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבין פי' בקונט' גבי הרי עלי מנחה מן השעורים דקאמר תנא קמא יביא מן החיטין דתפוס לשון ראשון ור''ש פוטר דאין זה כדרך המתנדבין דאין מנחה באה שעורין אלא מנחת העומר ומנחת קנאות והכי נמי בנזירות לא הוי נזיר דמעיקרא היה בדעתו לגמור מן הגרוגרות ואין זה כדרך הנודרים ואם תאמר ולימא טעמא דבית הלל משום דיש שאלה להקדש ובית הלל לטעמייהו דאמרי הקדש טעות לא הוי הקדש ולכך מצי למיהדר תוך כדי דיבור וי''ל דלמ''ד אין פותחין בחרטה נקט טעמא דב''ה דסבר כר''ש וטעמא דב''ש נקט לשנויי אפי' למ''ד פותחין דלמ''ד אין פותחין לא הוי צריך לפרושי טעמא דב''ש משום דאין שאלה להקדש ועוד יש לפרש דניחא ליה לפרושי טעמא דבית הלל כר''ש משום דהיינו נמי טעמא דב''ש לר' יהודה דקתני סיפא אמר רבי יהודה אף כשאמרו ב''ש לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן פירוש כשבדקנוהו אח''כ למאי נתכוון אמר להיות מן הגרוגרות עלי נתכוונתי אז הוא נדור מן הגרוגרות כאילו אמר גרוגרות ודבילה עלי קרבן ואין זה דברים שבלב שלבו אינו משונה ממה שבפיו דהוצאת פיו לא משמע נזירות אבל לרבנן כי אמר הכי הוי נזיר דהוצאת פיו משמע להו לשון נזירות כדמפרש להו בגמ' דגרוגרות ודבילה לא פתח נדרו הוא ונזיר הוי ולא נדור הוי אפי' נתכוין לומר קרבן עלי דהא לרבי מאיר לא הוי נדור לבית שמאי וכי פליגי ר' יהודה ותנא קמא אליבא דב''ש פליגי ולא לבית הלל והשתא לבית שמאי כיון דאמרי אין שאלה בהקדש אמאי לא הוי נזיר אלא סבירא ליה לרבי יהודה כרבי שמעון דלא נדר כדרך הנודרים ולהכי אמר טעמא דבית הלל בהכי דהוי השתא חד טעמא לתרוייהו ומיהו קשה לפי' זה דשמעי' ליה לרבי יהודה בסוף פ''ב דזבחים (דף ל.) דאית ליה תפוס לשון ראשון ולקמן מפרש טעמא דר' שמעון משום דבשיטת ר' יוסי אמרה דאף בגמר דבריו אדם נתפס ובמקום שנהגו נמי אמר ר''ש סבר לה כר' יוסי ואם תאמר דהשתא אמר לבית שמאי דאין שאלה בהקדש וכן מוכח בפ' נערה המאורסה (נדרים דף עח.) ובפרק יש נוחלין (ב''ב דף קכ:) ואילו בפ' בית שמאי (נזיר דף לא:) תנן מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם ואסרו מונה משעה שנדר נשאל לחכם והתירו (מונה משעה שנדר ואם) היתה לו בהמה [מופרשת] תצא ותרעה אמרו להם ב''ה לב''ש ואי אתם מודים [בזה] שהוא הקדש טעות שתצא ותרעה בעדר משמע שגם ב''ש מודים לב''ה דיכול חכם להתיר וי''ל דנשאל לחכם דהתם היינו לידע אם בלשון נזירות נדר או לא ולהכי נקט לשון ואסרו שאמרו לו יש בלשון הזה לשון נזירות ולהכי איצטריך לי' למימר כשאסרו דמונה משעה שנדר דלא תימא עד שידע שהוא נזיר לא יתחיל למנות ומיהו אין מזה ראיה דאיצטריך ליה לאשמועינן אע''פ שעבר ושתה יין בימי נזירותו אפילו הכי עולין לימי המנין כדמוכח התם בגמ' וא''ת מאחר דמפרשי טעמא דב''ש משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אמר הריני נזיר היה בדעתו לגמור ולפרש מן היין אם כן קשה אמאי איצטריך למימר טעמא דב''ה משום דסברי כרבי שמעון לימא דקסברי אדם מוציא דבריו לבטלה ועוד קשה אטו רבנן דר''ש דאמרי יביא מן החטין מי סברי לה כב''ש דאמרי מן הגרוגרות הוי נזיר וכי תימא ב''ש תנו לה כדקאמר חזקיה ב''ש היא אכתי קשה מר' יוסי בפ' מקום שנהגו (פסחים נג.) דאמרי' לא סבר לה כר''ש מי קא רבי יוסי כב''ש וי''ל דרוצה ליישב דברי ב''ה ככולי עלמא אפי' כמאן דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה והא דקאמר סברי לה כרבי שמעון לאו משום דפליג ארבנן דר' שמעון לענין מנחה אלא כלומר גבי נזיר הוי מסקי טעמייהו כר' שמעון גבי מנחות ומיהו רבנן גופייהו מודו גבי גרוגרות דלא הוי נזיר דדוקא גבי מנחה יביא מן החטין משום דשעורין שייכי גבי מנחה כדאשכחן מנחת העומר ומנחת קנאות דבאות שעורין ולמנחה מעליא איכוין אבל גרוגרות לא שייכי לנזירות ומעיקרא כי אמר הריני נזיר לא היה בדעתו לנזירות כלל ולחזקיה דמדמי מנחה ונזירות אהדדי ההיא דמקום שנהגו דרבי יוסי לא סבר לה כרבי שמעון לאו ארבי שמעון דפירקין קאמר אלא אההוא דלקמן בפרק הרי עלי עשרון (מנחות דף קט.) דתנן הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו יצא רבי שמעון אומר אין זו עולה דטעמא משום דלא התנדב כדרך המתנדבים וההיא דתודוס איש רומי דפרק מקום שנהגו (פסחים דף נג:) דמיא לה אבל גבי מנחה מן השעורים מודה דפטור כרבי שמעון דהיינו טעמא משום דגבי עולה כי אמר הרי עלי עולה שייך בקדושתה וכי אמר אחר כך להקריב בבית חוניו מכל מקום קדושה היא וכיון דחל עליה הקדש תו לא פקע אבל מנחה מן השעורים לא קיבל עליו מנחה מן החטין ומודה רבי יוסי דפטור:
הריני נזיר מן הגרוגרות. בתוספתא (רפ''ב דנזירות) תניא [כינויי] כינויים בית שמאי אומרים נזיר ובית הלל אומרים אינו נזיר ואיזו כינויי כינויים האומר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה ותימה מה שייכא הכא ורבינו תם פירש דבירושלמי מפרש דקרו אינשי לגרוגרות תירוש פי' כששואלין אותו אומר כך היה בלבי לשון רבינו תם:
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא בֵּית הִלֵּל בְּאוֹמֵר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין נוֹדְרִין כָּךְ לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר כָּךְ אֶלָּא כָּךְ
Traduction
Rabbi Yoḥanan said: You may even say that the mishna here is in accordance with the opinion of Beit Hillel. It is referring to one who, upon being informed that such a vow is not effective, says: Had I known that one cannot vow in this manner to bring barley for a meal offering, I would not have vowed in this manner but rather in that manner, by vowing to bring wheat instead.
אָמַר חִזְקִיָּה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִים אֲבָל אָמַר מִנְחָה מִן הָעֲדָשִׁים לָא
Traduction
§ The Gemara cites another disagreement between Ḥizkiyya and Rabbi Yoḥanan about the mishna: Ḥizkiyya says that the Sages taught in the mishna only that where he says: It is incumbent upon me to bring a meal offering from barley, he can bring a meal offering from wheat instead, but if he says: It is incumbent upon me to bring a meal offering from lentils, the vow is not valid.
מִכְּדִי חִזְקִיָּה כְּמַאן אָמַר לִשְׁמַעְתֵּיהּ כְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית שַׁמַּאי מִשּׁוּם תְּפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן הוּא מָה לִי מִן הַשְּׂעוֹרִין מָה לִי מִן הָעֲדָשִׁים הֲדַר בֵּיהּ
Traduction
The Gemara asks: Now, Ḥizkiyya said that his tradition of interpreting the mishna is that it is in accordance with whose opinion? It is in accordance with Beit Shammai’s opinion, and Beit Shammai’s ruling is due to the principle that one should attend only to the first statement. If so, what is the difference to me whether he vowed to bring a meal offering from barley or from lentils? In either case, that principle should require him to bring a meal offering from wheat. The Gemara answers: Ḥizkiyya retracted his initial explanation that the mishna is in accordance with Beit Shammai, and subscribes to the explanation of Rabbi Yoḥanan.
Rachi non traduit
הדר ביה חזקיה משמעתא. דלעיל ומודה דטעמא במתני' באומר לא הייתי יודע כו':
וּמַאי טַעְמָא הֲדַר בֵּיהּ אָמַר רָבָא מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִים לִיתְנֵי מִן הָעֲדָשִׁים
Traduction
The Gemara asks: And what is the reason that he retracted his explanation? Rava said: The mishna posed a difficulty for him: Why does the tanna specifically teach this halakha using the example of a meal offering from barley? Let it teach the halakha using the example of a meal offering from lentils, which is a greater novelty.
אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ מִשּׁוּם דְּטָעֵי הוּא בִּשְׂעוֹרִים טָעֵי בַּעֲדָשִׁים לָא טָעֵי
Traduction
Rather, learn from it that the reason the vow takes effect is because one may err. With regard to barley, it is reasonable that one may err, since one of the individual meal offerings, the meal offering of a sota, comes from barley. But with regard to lentils, one would not err in thinking that one may bring a meal offering from them. Therefore, one can presume that by saying: Lentils, he intended to negate his initial statement.
Rachi non traduit
בשעורין איכא למימר דטעי. משום דיחיד מביא מנחת קנאות מן השעורים אבל בעדשים ליכא למימר דטעי הלכך פתחו עמו הוא דלא נתכוין להביא כלום:
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ מִן הָעֲדָשִׁים מִכְּדֵי רַבִּי יוֹחָנָן כְּמַאן אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ כְּבֵית הִלֵּל וּבֵית הִלֵּל מִשּׁוּם דְּטָעֵי הוּא בִּשְׂעוֹרִין טָעֵי בַּעֲדָשִׁים לָא טָעֵי
Traduction
Rabbi Yoḥanan says: According to the mishna, even if he vowed to being a meal offering from lentils, the vow takes effect. The Gemara asks: Now, Rabbi Yoḥanan states that his tradition in interpreting the mishna is that it is in accordance with whose opinion? It is in accordance with the opinion of Beit Hillel, and Beit Hillel understand that the reason the meal offering takes effect is because one may reasonably err. One may err with regard to barley being fit for a meal offering, but with regard to lentils, he will not err that they are fit. Why then, does Rabbi Yoḥanan hold that the meal offering takes effect even if he said: Lentils?
Rachi non traduit
כמאן אמרה לשמעתיה. כלומר כמאן אוקמא למתניתין לעיל כבית הלל:
בעדשים לא טעי. וליכא למימר אילו הייתי יודע דהא ודאי ידע שאין מנחה של עדשים ולאו למידי איכוין:
לִדְבָרָיו דְּחִזְקִיָּה קָאָמַר לֵיהּ אַתְּ מַאי טַעְמָא הָדְרַתְּ בָּךְ מִשּׁוּם דְּלָא קָתָנֵי מִן הָעֲדָשִׁים
Traduction
The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan does in fact hold that when he vows to bring a meal offering from lentils it is not valid. What he said was in response to the statement of Ḥizkiyya. Rabbi Yoḥanan is saying to him: What is the reason that you retracted your explanation of the mishna as being in accordance with the opinion of Beit Shammai? It is because the mishna does not teach using the example of one who vowed to bring a meal offering from lentils, which would have been a greater novelty.
Rachi non traduit
לדבריו דחזקיה. דאוקמא מעיקרא כבית שמאי קאמר ליה רבי יוחנן דאפילו מן העדשים תפוס לשון ראשון וליה לא סבירא ליה משום דר' יוחנן אוקי טעמא דמתני' משום דטעי דאיכא למימר אילו הייתי יודע כו' אבל בעדשים לא טעי דמעיקרא לאו למידי איכוין:
את מאי טעמא הדרת בך. לדידך איכא לתרוצי דלא מיבעיא קאמר לא מיבעיא עדשים דכיון דקי''ל תפוס לשון ראשון דחייב דכיון דלא טעו בהו אינשי איכא למימר מעיקרא כי אמר למנחה גמורה איכוין ובעא למיהדר ביה וסבר אימא מידי דלא חזי להקרבה ונקט עדשים הלכך חייב דלא מצי מהדר ביה אבל שעורים דאיכא למימר כיון דטעו בהו אינשי אימא מעיקרא לאו למנחה איכוין אלא למנחת שעורים ממש כדפריש וכיון דאין מנחה באה שעורים ליפטר דודאי מצי אמר אילו הייתי יודע דסופי להביא חטים לא הייתי נודר כל עיקר קמשמע לן:
דִּלְמָא לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא מִן הָעֲדָשִׁים דְּאִיכָּא לְמֵימַר מִהְדָּר הוּא דְּהָדַר בֵּיהּ וּתְפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן אֶלָּא אֲפִילּוּ מִן הַשְּׂעוֹרִין נָמֵי דְּאִיכָּא לְמֵימַר מִיטְעָא הוּא דְּקָא טָעֵי אֲפִילּוּ הָכִי תְּפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן
Traduction
Rabbi Yoḥanan questions this reasoning: Perhaps the mishna is speaking utilizing the style of: It is not necessary. It is not necessary to say that when one vows to bring a meal offering from lentils, the vow takes effect and he brings a meal offering from wheat. He brings it because one has reason to say that he in fact intended to vow and then retracted his initial statement, and yet the vow takes effect in accordance with the opinion of Beit Shammai that one should attend only to the initial statement and his retraction is disregarded. But even if he vowed to bring a meal offering from barley, where one has reason to say he made an error, and had he known that a meal offering is not brought from barley, he would not have vowed at all, nevertheless, the vow takes effect and he must bring a meal offering, due to the principle: Attend only to the first statement.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source